הסיפור של הלל
ילדות
הלל נולד בטורונטו קנדה בט"ו באב תשס"ג (13.8.03) בזמן שמשפחתו היתה בשליחות חינוכית בבית הספר הקהילתי chat.
בהיותו בן שנה חזרה המשפחה ארצה וקבעה את ביתה בישוב טלמון.
החל מכיתה א ועד לכיתה ח, למד הלל בתלמוד תורה בישוב נריה ועשה חיל בלימודיו.
במשך כמה שנים, כשהיה חוזר הביתה אחר הצהרים, היה לומד עמוד יומי בגמרא עם אביו בהתמדה מרשימה ובאהבה גדולה. הלימוד הפך להיות חלק מהלו"ז של הלל ואביו, וכך, לאחר שלמדו עמוד אחר עמוד, פרק אחר פרק, מסכת אחר מסכת, רכש הלל את ידיעת הגמרא ואת השפה התלמודית.
לימים, כשהיה בכיתה י"ב, ומגפת הקורונה שיבשה את מהלך הלימודים הסדיר של התלמידים במדינת ישראל, ניגש הלל לבגרות בגמרא ללא הכנה מספקת, וללא לימוד מוקדם, ולמעשה, וכפי שהתבטא לאחר שיצא מבחינת הבגרות, ניגש לבגרות כאנסין. מכיוון שבגרות זו הינה עם "חומר פתוח", למד הלל את הסוגיות תוך כדי הבחינה, והצליח להגיע לציון 90.
במשך השנים הראשונות בתלמוד תורה, למד הלל את חמשת החומשים, ושלט למעשה הן בתוכן החומשים והן ביכולת לקרוא בתורה בטעמי המקרא.
הלל היה ילד אהוב על משפחתו ועל חבריו.
בר מצווה וגיל הנעורים
לקראת בר המצווה של הלל, הוא למד בהתמדה את פרשת בר המצווה שלו, פרשת ואתחנן, וכן את ההפטרה. הוא למד זאת בעצמו ובליווי אביו.
שני "סיומים" נעשו לקראת בר המצווה, סיום מסכת גמרא שלמד עם אביו, וסיום ש"ס משניות שלמד במסגרת הלימודים בתלמוד תורה את הסדרים האחרונים בש"ס המשניות הוא למד באופן עצמי ועם חברותות בני גילו. היתה זו יוזמה אישית שלו, יעד שהציב לעצמו ועמד בו בהצלחה.
ה"סיום" של מסכת הגמרא לקראת בר המצווה נעשה בתשעת הימים שלפני בר המצווה בארוחה בשרית (כמובן צ'יפס ונקניקיות האהובים על הלל), עם השבט בבני עקיבא ועם המדריכים.
בהיותו תלמיד כיתה י התנדב הלל לצוות "נחשון" של סניף בני עקיבא טלמון ותרם רבות בארגון התנדבויות ובהשתתפות בהן, לאחר מכן נבחר הלל להיות רכז "נחשון" בסניף והנהיג אחריו חבורה שלמה של חניכים.
הלל אהב מאד את החווה "שדה אפרים" הנמצאת לא רחוק מטלמון והרבה להתנדב בה. הוא היה מגיע לשמירות לילה (עוד לפני היותו חיל), השלים מנין מידי פעם והתנדב בחווה. רוח ההתנדבות פיעמה בו וכשהיה צריך מתנדבים, תמיד היה הראשון להתייצב. כך היה למשל כאשר היה צריך למצוא זמן קצר לפני שבת מתנדב לשהות בבית חולים לשמור על ילד מאושפז שאמו לא יכולה היתה לשהות עימו.
ישיבת נר תמיד
במשך שנות הנעורים, למד הלל בישיבת בני עקיבא נר תמיד שבחשמונאים. הלל אהב מאד את הישיבה ואת החברים והיה לו קשר מיוחד עם הצוות החינוכי שבישיבה ועם התלמידים בשכבת הגיל שלו.
לאחר פורים תש"פ, בהיותו תלמיד כיתה י"א, פרצה מגפת הקורונה, הלימודים התקיימו מהבית (דרך הזום), והלל ידע לנצל את הזמן באופן מיטבי. הוא קבע לעצמו סדר יום שהחל בלימוד גמרא עם אביו לפני תפילת שחרית והסתיים בריצה משותפות עם אביו ברחבי הישוב טלמון, ובתווך חברותות שונות עם ראש הישיבה ועם חברים וכן אימוני ריצה וכושר לקראת גיבושים לסיירות בצה"ל.
הלל למד בקלות והגיע להישגים לימודיים גבוהים, תעודת הבגרות שלו נשאה ציונים גבוהים וכללה מגמות לימוד שונות ביניהן מגמת ביולוגיה ומגמת לימודי ארץ ישראל.
בסיום כיתה י"ב, בטקס הסיום, הלל נבחר להיות נציג המחזור שסיים מסכת תענית (שהיתה חביבה עליו במיוחד) וערך את ה"סיום" בפני ההורים, הצוות והחברים.
הלל אהב מאד את הטיולים במסגרת מגמת לימודי א"י ובכך הרגיש את החיבור לארץ בהליכות מרובות בשביליה ובאתרים שונים ומגוונים שבה.
ישיבת אילת
לאחר סיום הלימודים בישיבה התיכונית, למד הלל בישיבת אילת השחר באילת. היה להלל חשוב מאד לבנות את עולמו הרוחני ולקבל תשובות לשאלות שונות שסקרנו אותו.
ביום הראשון של שיעור א הוא כתב כך:
כמו כן בהמשך השנה, ביום שני ד בכסלו תשפ"ב (8/11/21), סמוך מאד לעזיבתו את הישיבה, כתב כך:
לקראת חנוכה החליט הלל לעזוב את הישיבה, והתחיל להתכונן לקראת גיוסו לצה"ל.באזכרה שקיימה המשפחה ב"שלושים" הסביר הרב יוסי רודריגז, ראש הישיבה, מדוע החליט הלל לעזוב, וכך אמר:
שירות צבאי
הלל התגייס לחטיבת כפיר, לגדוד שמשון בגיוס מרץ 2022. מיד בתחילת המסלול התגלה הלל כמתאים לפיקוד ואכן מיד לאחר תקופת ההכשרה יצא לקורס מכי"ם בביסל"ח ולאחר מכן שימש כמפקד כיתה בבא"ח במשך כ 4 חודשים, ובסוף תקופה זו נישא הלל לבחירת ליבו לזהבה לבית אונטרברג, ולאחר נישואיהם יצא לקורס קצינים.
הלל סיים את החלק הראשון של קורס הקצינים ("להב") ולאחר מכן עבר לחלקו השני ("גפן"). במסגרת הקורס, הגדוד של הלל בבה"ד 1 נכנס לפעילות מבצעית בעזה, והלל הרגיש מאד משמעותי בתקופה זו. הלל לא סיים את הקורס וחזר לגדוד ("שמשון") שהיה בפעילות מבצעית בחברון ושימש בתקופה זו כלוחם בחפ"ק מג"ד. לאחר תקופה של מספר חודשים נשלח הלל לבצע בבא"ח תפקיד של סמל מחלקה וגם בתפקיד זה עשה חיל והצטיין הן בתפקידו המקצועי כמפקד והן ביחסו לחייליו ולחבריו. לאחר תקופה של כ 4 חודשים בתפקיד סמל מחלקה, חזר לגדוד לחפ"ק המג"ד בפעילות מבצעית בשומרון, בבקעה ולאחר מכן בעזה.
בכ"ב בכסלו תשפ"ה (23.12.24), בהיותו בעזה, יצא החפ"ק לוודא הריגה של חוליית מחבלים שיצאה מפיר תת קרקעי. החפ"ק ביצע את המשימה, ובשובו מהפעילות הופעל מטען חבלה על ידי מחבלים. הלל נהרג ממטען זה ואיתו נהרגו איליי אטדגי, סמ"פ רובאית, ונתנאל פסח קשר סמ"פ הי"ד.
חתונה
הלל התחתן עם בחירת ליבו זהבה לבית אונטרברג בכ"ב בסיוון תשפ"ג, 11.6.2023, עוד לפני שמלאו לו 20 שנה.
הלל הכיר את זהבה בהיותו בכיתה י"ב ומאז לא נפרדו דרכיהם. הלל היה הראשון מבין חבריו שבא בברית הנישואין כה צעיר ופתח את השער לחתונות נוספות של חבריו הטובים שחלקם התחתנו זמן לא רב לאחר מכן.
החתונה התקיימה בגן הארועים גוונא שבגוש עציון והיתה שמחה מאד. הלל הגיע לחתונה בהיותו חיל, וכך גם זהבה אשתו. השניים קבעו את ביתם בישוב חשמונאים וביתם היווה מקום מפגש לחברים הרבים של השניים.
שנה לאחר מכן, בסוף חודש אב תשפ"ד התקיימה חתונתם של נוה, אחיו של הלל, ואשתו שירה. על פי בקשתו של נוה, הלל היה זה שהנחה את החופה, וזכורה לכולם התפילה שהתפלל בחופה להצלחת חיילי צה"ל במלחמת חרבות ברזל, בה נהרג 4 חודשים לאחר מכן.
אבלים וכואבים
בכ"ב בכסלו תשפ"ה, 23.12.2024, נהרג הלל מפיצוץ מטען בבית חנון שברצועת עזה. נציגי צה"ל מיחידת המודיעים, הגיעו במקביל אל אביו של הלל, בזמן היותו בעבודה בישיבת נר תמיד, ואל זהבה, אשתו של הלל, בזמן ששהתה בבסיס חיל האויר בו היא משרתת. הידיעה היתה על כך שהתרחש ארוע קשה בעזה שהלל היה בו, אולם בזמן הידיעה, לא היה ידוע מצבו של הלל.
את הידיעה הרשמית על כך שנהרג, קבלה המשפחה רק בשעות הצהרים, אולם הזיהוי הסופי התקיים רק בשעות הערב, אז החלו פוקדים את בית המשפחה רבים שבאו לתמוך בה בשעתה הקשה.
למחרת, בכ"ג בכסלו, 24.12, התקיימה לוויה בה השתתפו אלפים רבים שבאו לחלוק כבוד אחרון להלל. כ- 20 איש ספדו לו ולאחר ההלוויה, כאשר בני המשפחה וחברים רבים מתקשים לעזוב את הקבר הטרי, נשארו שרו וניגנו שירי נשמה ותפילה למשך כשעה ארוכה.
ה"שבעה" התקיימה בבית המשפחה בטלמון, החל מיום שלישי בערב, לאחר הלוויה, והחל מיום חמישי אחה"צ ועד למוצאי שבת התקיימה בבית משפחת אונטרברג בישוב חשמונאים.
אלפים רבים פקדו את המשפחות בימים אלו: רבנים, חברים, שרים בממשלה, בני משפחה ועוד ועוד. בימים אלו ובשבועות שלאחר מכן החלו להצטבר סיפורים רבים על עוצמתו ועל דמותו הייחודית של הלל.
בסוף ה"שבעה", וכן בסוף ה"שלושים" עלו בני המשפחה וחברים רבים לפקוד את הקבר בהר הרצל, וכן נערכה אזכרה רבת משתתפים בבית הכנסת בנוה טלמון בה נתנו שיעורים ונאמרו דברים לזכרו של הלל.
ביום הזכרון לחללי צה"ל עלתה המשפחה שוב להר הרצל, ולאחר מכן ההורים נתנו שיחה על דמותו הייחודית של הלל במאהל הגבורה.